זמני סיאטל

(Pike Place Market, by downtown Seattle)

לפני שיצאתי בתחילת חודש נובמבר לשליחות בת החצי שנה מטעם StandWithUs בסיאטל, שמעתי הרבה ביקורת וחוות דעת אישיות על איך הולך להיות לי פה, כי אתם יודעים איך זה אצל ישראלים - היו שם שעתיים וכבר יודעים הכל על הכל. אז מה שהבנתי זה שבסיאטל קר וגשום (בזה הם צדקו) ושהולך להיות שם קשה מבחינה הסברתית שהרי לשם כך נסעתי. בנושא הזה הייתי בטוח שהם הגזימו יתר על המידה, אך אחרי השבוע האחרון מסתבר שבכלל לא.

עד לפני כשבועיים התחזיות הישראליות לגבי האופי הסיאטלי היו שגויות. לטובה. לאן שלא הלכתי ועם מי שלא נפגשתי הכל היה מצויין. אנשים חייכנים ומאוד פתוחים לשמוע על ישראל. בעיקר לא יודעים יותר מידי ומאוד מסוקרנים ורוצים לשמוע עוד על איך זה באמת לחיות שם. כל מי שדיברתי איתו (אם זה היה תלמיד תיכון משכונת מצוקה בדרום העיר, סטודנט באוניברסיטה או סתם בחור שפגשתי ברחוב) היה מאוד תומך ופרו ישראלי.

משונה.. למה הביאו אותי לפה, לשכנע את המשוכנעים? הכל Cool, מבינים שבישראל יש בעיות, מבינים שאנחנו נאלצים להתמודד עם הבעיות האלה ושלפעמים העניינים מסתבכים. ככה זה בעימות. בסך הכל אנחנו רוצים לחיות חיים חופשיים ודמוקרטיים בדיוק כמוהם פה בסיאטל, בטח שיתמכו בנו. הכל הולך חלק.. מה רע לי? הרגשתי כמו דובי גל בסרט "מלך הסלים"- כל מה שאני זורק נכנס!

(אני מדבר בפני סטודנטים)

אבל הכל השתנה ביום שני לפני שבועיים.

במהלך היום קיבלנו שיחה למשרד ממישהו שמכיר מישהו ששמע מחבר של שכנה שלו שהולך לצאת קמפיין אנטי ישראלי בסיאטל. מה שנקרא בעגה הצה"לית "שתכירו".

התחלתי לברר על הקמפיין, מקורותיו ומי מממן אותו. מסתבר שקבוצה אנטי ישראלית בשם "הפסיקו את ה-30 מיליארד" (בתרגום חופשי, מכוון למענקים שישראל מקבלת מארה"ב) חתמה על חוזה לפרסום הקמפיין שלה על אוטובוסים של חברת התחבורה הציבורית של המחוז (כמו "דן" שלנו). המודעה קראה להפסיק את התמיכה האמריקאית בפשעי המלחמה שמבצעת ישראל.

ביחד עם ארגונים יהודים נוספים התחלנו בניסיונות שכנוע מאומצים להורדת הקמפיין עוד בטרם עלייתו לאוויר. זה נעשה לרוב בדרגים יותר גבוהים ממני, ותפקידי היה לבצע מעקב אחר ההתפתחויות באינטרנט.

הדיווח הראשון היה אתר של רשת חדשות מקומית (טלויזיה ואינטרנט) שהעלה עדכונים רבים, מה שהלהיט את הרוחות בטוקבקים.

בנוסף, הועלה גם לאתר של רשת החדשות המקומית סקר ששאל "האם חברת האוטובוסים צריכה להעלות את הקמפיין או לא?". במהלך היומיים הראשונים אנשים הצביעו בטירוף ולמעלה מ-14 אלף איש (אוכלוסיית העיר סיאטל מונה כ-600 אלף תושבים) מילאו אותו. התוצאות היו בערך fifty-fifty עם יתרון קל לאלה המתנגדים להעלות את הקמפיין.

לפני שהלכתי לישון ביום השני של האירועים בדקתי את מצב הסקר (כמה פאתט) והתוצאות כרגיל, למרות שכבר למעלה מ-17 אלף אנשים הצביעו.

בבוקר (השמש פה מפציעה רק ב-8 אז קמים מאוחר..) ראיתי משהו חשוד, חשוד מאוד...
באותו לילה נוספו עוד 20 אלף הצבעות, כולן תומכות בהעלאת הקמפיין. למרות שאני מבין מעט מאוד במחשבים, היה ברור שמישהו עשה פה תרגיל מסריח, אז התקשרנו לחברת החדשות לעדכן אותם שייתכן והאקרים אנטי ישראלים מטים את הסקר ושהם צריכים לבדוק את העניין. ואכן הם גילו שהסקר הוטה. לא ברור מי עשה זאת, אך אפשר להבין מהי המטרה ולכן הורידו אותו מייד. זה היה עוד ניצחון קטן במאבק הגדול והרב מימדי על שמה של ישראל.

מעבר לכך ההתנהלות התקשורתית הייתה מעניינת, רוב ג'ייקובס, מנהל הסניף המקומי של StandWithUs איתו אני עובד, התראיין בכמה וכמה מקומות ונתן קונטרה מצויינת לכל המרואיינים האנטי ישראלים שהועלו לשידור.
זה היה מצחיק לשמוע את השדרן מראיין את הצדדים על נושא שבעיניי כישראלי נראה בוער ואקוטי, ומסיים את הראיון ב"תודה רבה! הישארו איתנו כדי ללמוד איך לקשט את עץ האשוח שלכם, כדי שיהיה הכי יפה בשכונה".

בסופו של דבר, האייטם הזה בשביל המקומיים הוא פלפל שמתבל קצת את החדשות ומכניס קצת אקשן לאוירה המנומנמת של התושבים. עבורי זה שאלה של האם בפעם הבאה שאציג את עצמי כישראלי הקונוטציה הראשונה שתצוץ בראשו של הצד השני היא שאני פושע מלחמה.

העבודה כנגד הקמפיין הזה גרמה לי להבין את מה שניסו להסביר לי לפני שיצאתי לשליחות. כל השיח המתורבת והתומך שהתרגלתי אליו במפגשים הישירים התפוגג. צדדים מכוערים ומפחידים של הקהילה בה אני חיי יצאו לאור בעולם המקוון.

זו לא הייתה ביקורת על המדיניות או על ההתנהלות או אפילו על המשגים שצריך וראוי לבקר אותם.

אלה היו שקרים שהרוע נוטף מהם.

זו הייתה אנטישמיות.

ככה. פשוט. אנטישמיות.

הרי איך זה מתחיל? קודם צריך לגרום למושא השנאה להיות ראוי לכך - "אנחנו לא סתם שונאים אותם, זה מגיע להם, זו אפילו חובה לשנוא כאלה אנשים נבזים!"

מה שמפחיד זה שהציבור הנורמטיבי, המיינסטרימי נשאר שקט, שומע ,סופג ומפנים. והכי גרוע - לא אומר כלום על גילויי השנאה האלה. זה מה שמפחיד. שתיקה כהסכמה. "אני לא אצעק שישראל היא מדינה פושעת מלחמה אבל לגיטימי לגמרי שיצעקו את זה אחרים". על האיסלם אסור לדבר, זה ברור פה לכולם. על ישראל - חופשי ואף רצוי.

רק שתבינו את המנטליות של השיח פה - פגשתי לפני כמה שבועות בחורה גדולה. לא שמנמנה, גדולה. מאוד. בשיחה עם מישהו הוא שאל אותי אם פגשתי את שולה (שם בדוי) ואמרתי לו: "לא זוכר.. איך היא נראית?" ואז הוא אמר לי: "שיער חום, עד הכתפיים, מחייכת הרבה, בהירה..." הכל חוץ מלהזכיר את זה שהיא גדולה כמו 4 שולות רגילות. כולם נזהרים פה בלשונם כדי לא לפגוע בשמנמנים, בשחורים בהומואים באסייתים ובמי לא... כי חשוב מאוד שאף אחד לא יעלב או יפגע אבל כשזה מגיע לישראל הכללים אחרים.

אז מה עושים? מבקרים את המדינה של היהודים, את ההתנהגות הברוטלית של הישראלים, את האפרטהייד על בסיס דת שהם עושים, את רצח העם שהם עושים, את הקולוניאליזם והאימפריליזם הציוני.

האם שקר? אמת? מי יודע?
זה נשמע נכון, זה נשמע אמין, אין מי שחולק על זה אז כנראה שזה נכון...

אבל אנחנו פה כדי לחלוק על זה - כדי לחשוף את השקרים ולסתור את ההשמצות.

אפילו שהמקור הוא קבוצה קטנה ותלושה מהמציאות, האפקט שלהם הרסני ומדאיג.

המאמצים של הארגונים היהודים ,StandWithUs בראשם, ושל יהודים אינדיוודואלים שפשוט הרגישו שהקמפיין יעמיד אותם מול גלי שנאה אלימים, נשאו פרי והקמפיין טורפד.

1:0 לטובים.

האם נצליח לכבות כל שרפה? לא נראה לי.

האם הציבור הרחב יקום ויצעק "גיוועלד!" בכל פעם שמישהו יגיד שלישראל אין זכות קיום כי היא מבצעת רצח עם כבר 50 שנה? לא נראה לי 2.

אני נפגש פה עם המון אנשים מכל הסוגים, הגילאים והאמונות ובדרך כלל בסוף המפגש יש לנו עוד תומך או כיתה של תומכים. השאלה היא עד מתי ההשפעה תישאר? מתי הוא יפגוש את עוכר ישראל הבא שיגיד שהוא היה בעזה וראה איך חייל ישראלי מעמיד ילדים בשורה ויורה בהם?

קשה לנו להבין את חומרת הנושא, כי אנחנו עסוקים בפוליטיקה הפנימית, בנשיא לשעבר או במפכ"ל החדש, במסיבה של אתמול ובציונים. כל זה סבבה. אבל אסור לשכוח שיש עולם שמתנהל רחוק מאיתנו. ולמרות שאנחנו לא מדברים על סיאטל, בסיאטל מדברים עלינו. וגם בדנבר. ובאלבקרקי. ובוואלה וואלה (יש כזה מקום באמת!).

וכשמדברים עלינו לא מדברים על המפכ"ל או על ש"ס.

אני לא הייתי מודע לחומרת המצב לפני שבאתי לפה.

עכשיו אני יודע.

וגם אתם.


אסף